ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
2479-09; 2480-09; 2481-09; 2482-09; 2483-09; 2484-
05/06/2011
|
בפני השופט:
יעקב פרסקי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד יעקב דנינו
עו"ד איתי בר פרקליט המחוז
|
הנתבע:
1. אייל יזרעאל ואח' (ת"א 2479/09)
2. גדי ולאה נחימוב ואח' (ת"א 2480/09)
3. גבריאל בר משולם ואח' (ת"א 2481/09)
4. דוד קלינגר ואח' (ת"א 2482/09)
5. אור רב צרפתי ואח' (ת"א 2483/09)
6. יוני שריר ואח' (ת"א 2484/09)
7. אבי סרגוסטי ואח' (ת"א 2485/09)
עו"ד שרגא אליעד
עו"ד אסף נימרי
|
| החלטה |
בקשה לעיכוב או מחיקת תביעות פינוי שהוגשו כנגד מתיישבים בחוות הבודדים בנגב.
רקע
1. התיישבות בודדים הינה סוג של התיישבות, במסגרתה משפחה אחת מקבלת נכס מקרקעין ממינהל מקרקעי ישראל לצורך התיישבות העשויה לענות על תכליות שונות של המדינה. רקע לנושא ההתיישבות בחוות הבודדים בדרך היין שבנגב, ניתן למצוא בסקירה שניתנה ע"י בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בפרק הרקע בבג"ץ 2817/06
עדאלה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה
, (כב' השופטים פרוקצ'יה, ארבל, אלון, 15.6.10). בהלכה זו נדחתה עתירה כנגד תוכנית דרך היין בנגב.
מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "
המדינה"), הגיש תביעות פינוי כנגד הנתבעים, בטענה שהפרו את החוק והשתלטו על מקרקעי ציבור ברחבי הנגב תוך הסבת המקרקעין ליעודים שלא הותרו להם ובכלל זה יעודים מסחריים ואחרים, תוך הפקת רווחים נאים ועשיית עושר ולא במשפט. הסעדים שביקשה המדינה בתביעות כנגד הנתבעים היו סילוק הנתבעים מהמקרקעין בהם הם מחזיקים, להורות על ביטול ההסכמים שיש לנתבעים עם המדינה, להימנע מלהימצא בשטח הרלבנטי, לפנות כל גורם שמצוי בשטח מכוח הרשאת הנתבעים, להסמיך את המדינה לפנות את השטחים שמחזיקים הנתבעים כולל פינוי כל המיטלטלין ולחייב הנתבעים בהוצאות המשפט.
2. הנתבעים פירטו בכתבי ההגנה שהגישו את הרקע להתיישבותם בחוות (להלן: "
החוות" או "
המיזמים"), בעידודה ובתמיכתה של המדינה, על מוסדותיה וגופיה השונים לרבות מינהל מקרקעי ישראל. לטענת הנתבעים, לפני מספר שנים חזרה המדינה מהתחייבויותיה וממצגיה החד משמעיים וכעת מבקשת היא לשווק את המקרקעין בהם התיישבו במכרז פומבי וכדברי הנתבעים בכתב הגנתם: "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". הנתבעים הפנו בין היתר לפרוטוקול הדיון בבג"ץ 7488/08
עמותת פורום דרך היין נ' ראש הממשלה,
דיון מיום 20.10.09, עתירה שעוד תאוזכר להלן, עתירה בה התבקש צו על תנאי להורות למדינה לנמק מדוע לא תבטל את החלטתה לשווק במכרז את החוות המאוישות שבדרך היין ולחילופין מדוע לא תנסח את המכרזים באופן שייקח בחשבון את נתוניהם האישיים של המחזיקים ואת עצם מגוריהם בחוות. לטענת הנתבעים, פרוטוקול הדיון והערות שופטי ביהמ"ש העליון מעלים תמיהות בנוגע להתעקשות המדינה בהמשך ניהול התיקים כאן.
3. בהחלטה מיום 30.12.09, הוריתי על איחוד הדיון ב - 7 תביעות הפינוי שהגישה המדינה, שבעה תיקים שהוגשו ברצף אחד שכן מדובר בתיקים בעלי היקף רב המעוררים סוגיה דומה ובשל החשש כי פיזור התיקים בפני מותבים שונים עלול להביא להכרעות סותרות שלא לדבר על בזבוז משאבים שיכולים להיחסך בניהול מאוחד.
הדיון נקבע לישיבת קדם משפט ונדחה מספר פעמים לבקשת הצדדים מסיבות שונות. לקראת ישיבת קדם המשפט האחרונה, הגישו הנתבעים את בקשתם נשוא החלטה זו והכתירוה כלשונם: "
בקשה למחיקת התביעה ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים".
תמצית טענות הנתבעים.
5. טוענים הנתבעים כי ביום 12.7.10 אישרה הכנסת את תיקון מספר 4 לחוק הרשות לפיתוח הנגב התשנ"ב - 1991 (להלן: "
החוק"), בעקבותיו, הוקמה ועדה בין משרדית (להלן: "
הועדה"), בה חברים נציגים ממשרדי פיתוח הנגב והגליל, המשפטים, החקלאות, התיירות והגנת הסביבה, וועדה שהחלה לאחרונה בעבודתה והיא צפויה לדון בעניינן של החוות נשוא ההליך כאן. לטענת הנתבעים, על כוונת המחוקק ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון חוק הרשות לפיתוח הנגב. עוד טוענים הנתבעים כי גם בית המשפט העליון נתן דעתו לשינוי שיצר החוק בפסק הדין מיום 5.1.11 בבג"ץ 7488/08 שהגישה עמותת פורום חוות דרך היין שלעיל ולפיכך אין עוד הצדקה לדון בתביעות ובודאי שלא במתכונתן הנוכחית ובית המשפט התבקש להפעיל את שיקול דעתו על מנת לאפשר לנתבעים מיצוי זכויותיהם בפני הוועדה.
תמצית טענות המדינה
6. טוענת המדינה כי הנתבעים מנסים בכול דרך להביא לדחיית גזירת פינויים מהמקרקעין ועל מנת להתרחק מעימות חזיתי עם העובדות כהווייתן ושיש לדחות מכול את בקשתם. טוענת המדינה כי התיקון לחוק קובע תנאי סף לתחולתו האפשרית על חווה זו או אחרת תוך שהתיקון לחוק רק מבליט את הצורך שבהמשך ההליכים שכן אין סיכוי שהנתבעים יעמדו בדרישות הועדה הבין משרדית והיתלותם בוועדה זו אין בה כל ממש. המדינה בתגובתה התייחסה באופן פרטני לכל אחד מהנתבעים בתיקים השונים תוך טענה ולפיה על הסף, אין סיכוי שהנתבעים יסדירו את ענייניהם וברי כי מדובר בנתבעים שהינם פולשים לשטחים רבים באופן שאין מקום לאפשר להם להכשיר את ההפרות הבוטות להסכמים שחתמו עם המדינה. טוענת המדינה כי קבלת הסעד של מחיקת כתבי התביעה שהוגשו הינה סעד קיצוני וחריג שיש לנקוט בו במשורה והנתבעים לא הוכיחו שיש נימוקים משכנעים בעטים על בית המשפט להורות כפי שהתבקש. לפיכך ביקשה המדינה מבית המשפט להורות על דחיית הבקשה ומתן הוראות להמשך שמיעת התיקים.
תשובת הנתבעים לתשובת המדינה
7. הנתבעים הביעו תרעומת על שהמדינה בחרה להציגם כפורעי חוק, בעוד שלשיטתם פעלו ופועלים באישור, ברשות ובעידוד כל הגורמים הממלכתיים העוסקים במלאכת ישוב הארץ ומטרתם אחת והינה הפרחת הנגב כחלק מהחזון הציוני למרות שיכלו לבחור בחיים נוחים באחד ממרכזי האוכלוסייה במרכז הארץ. לגוף הדברים טוענים הנתבעים כי המדינה פועלת בחוסר תום לב, תוך התעלמות מופגנת משינוי הנסיבות המיוחדות בתיק זה, בניגוד להחלטות מפורשות של בג"ץ, הכנסת וממשלת ישראל, ובהתעלם מהסמכויות שהעניקה המדינה לוועדה. הנתבעים בתשובתם הפנו לתיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב וטענו כי הפורום הנכון והחוקי לבדיקת התקיימות התנאים לכניסתם לתחולת החוק הינה הועדה אשר בסופו של יום צריכה ליתן המלצתה לשר לפיתוח הנגב והגליל.
דיון
8. אקדים את המאוחר,לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שעלו בכתב ובדיון בו השלימו הצדדים טיעוניהם בעל פה, מסקנתי הינה שדין הבקשה למחיקת התביעות כנגד הנתבעים להתקבל, בתנאים, כפי שאפרט להלן.
התיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב
9. בהתאם לתיקון לחוק, תיקון שאושר ביום 12.7.10, לאחר הגשת התביעות, הורה המחוקק על הקמת הועדה, אשר מטרתה ובין היתר להמליץ לשר לפיתוח הנגב והגליל על הקצאות מקרקעין למיזם חקלאי-כלכלי. בנוסף וכן להחליט על אמות המידה להכרה בתמיכה והסיוע לחוות הבודדים.
בדברי ההסבר להצעה לתיקון החוק (הצ"ח הכנסת 286, 16.11.09) צוין כדלקמן:
"הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להסדיר את הקמתם ופיתוחם של מיזמים חקלאיים-תיירותיים משולבים בנגב, המכונים "חוות בודדים" או "התיישבות יחידים", וכן לאפשר את המשך קיומם של מיזמים כאמור שהוקמו בשנים האחרונות בתמיכה ובסיוע של רשויות המדינה. החשיבות שבהסדרת הנושא נובעת מתרומתה הייחודית של ההתיישבות מסוג זה ליישובו ופיתוחו של הנגב, ובפרט לקידום ענפי התיירות והחקלאות.